מי רשאי להירשם כממציא בפטנט קומבינציה לדגימת דם

שחל טלרפואה בע"מ נ' אלי אורן (ער (ת"א) 49328-10-10)

7 בנובמבר, 2011,

יונתן דרורי

מי רשאי להירשם כממציא בפטנט קומבינציה לדגימת דם

ערעור שהוגש על ידי חברת שחל טלרפואה בע"מ כנגד אלי אורן. הערעור נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט יצחק ענבר.  ביום 7.11.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

ערעור על החלטת סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ מיום 25.8.10, לפיה דחה את התנגדות המערערת לציון שם המשיב כממציא משותף של האמצאה הנתבעת בבקשת פטנט ישראלי מס' 146776, שעניינה "מכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום" לצד מר אלראי שנרשם כממציא.

ביום 27.11.2001 הגישה המערערת  בקשת פטנט על אמצאה שעניינה "מכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום" (להלן - האמצאה). אלראי נרשם בבקשה כממציא. מדובר במכשיר שמטרתו לאפשר לחולה לבצע בכוחות עצמו בדיקת דם, אנליזה של  הבדיקה ושידורה למוקד רפואי לשם דיאגנוזה ומתן הנחיות ראשוניות לטיפול.

המשיב, אלי אורן (להלן - המשיב), מהנדס במקצועו, עבד אצל המערערת בתפקיד מנהל פיתוח מוצרים. כחודש ימים לאחר הפסקת עבודתו הגיש המשיב לרשם הפטנטים "דרישה לציון שם הממציא", שבה עתר לרשמו כממציא יחיד בבקשת הפטנט, תחת שמו של אלראי.

בקשתו נתקבלה ומכאן הערעור.

ההליכים לפני סגן הרשם

בפני סגן הרשם, המשיב טען כי תרומתו לאמצאה התבטאה במספר רכיבים וכי הוא זכאי להירשם כממציא יחידי. המערערת טענה, מנגד, כי האמצאה כולה היא פרי מחשבתו ויצירתו של אלראי, וגובשה במלואה עוד קודם לתחילת עבודתו של המשיב.

סגן הרשם קבי כי עיקרה של האמצאה הוא פתרון הבעיה של הקזת כמות דם מצומצמת והפסקת זרימת הדם באופן אוטומטי לאחר מספר טיפות שהוגדר מראש וכי לתרומתו של המשיב נודעת חשיבות רבה משום שהיא הפכה את המתקן מרעיון טוב למכשיר פועל.

על רקע ממצאים אלו הורה סגן הרשם על ציון שמו של המשיב כממציא נוסף לצד שמו של אלראי.

הערעור התקבל, נפסק כי שמו של המשיב לא יצויין כממציא.

המשיב ישלם למערערת בגין ההתדיינות בשתי הדרגות הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בערעור:

ציון שם הממציא בפטנט – הזכות המוסרית בדיני פטנטים

סוגית ציונו של שם הממציא במסמכי הפטנט מוסדרת בסעיפים 39–43 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, שזו לשונם:

"39. ממציא שעל אמצאתו נתבקש פטנט, או שאיריו, רשאים לדרוש כי יצויין שמו של הממציא בפירוט, בפנקס ובתעודת הפטנט, והרשם ייעתר לדרישה בכפוף לאמור בסעיפים 40-41, ובלבד שהדרישה הוגשה בזמן ובדרך שנקבעו.

40. דרשו ממציא או שאיריו את ציון שם הממציא – שעה שאין הבעלות באמצאה או בפטנט בידם – יתן הרשם הודעה על כך לבעל האמצאה או לבעל הפטנט, ואם היו אותה שעה תלויים ועומדים הליכי התנגדות לפי סעיף 30 – לכל אדם אחר שהוא צד לאותם ההליכים; הרשם יחליט לאחר ששמע את טענותיהם של הנוגעים בדבר, אם ביקשו זאת תוך המועד שנקבע.

41. הרשם לא יזדקק לדרישת ציון שם הממציא, אם הוא סבור שמן הדין לדון בה כבבקשה שעילתה כאמור בסעיף 31(3) או בסעיף 73.

42. התנאה שלפיה מוותר הממציא על הזכות לדרוש ציון שמו אין לה תוקף.

43. מי ששמו צוין כממציא, לא יהא זכאי בשל כך בלבד לזכות כל שהיא באמצאה ובפטנט."

הוראות אלו מסדירות את "הזכות המוסרית" של הממציא. נוכח מהותה של הזכות והאינטרס כי תשקף את המציאות כפי שהייתה בפועל, המדובר בזכות שאינה ניתנת להתנאה או לויתור (סעיף 42 הנ"ל).

הגדרת האמצאה

על מנת לבחון את מידת תרומתו של המשיב לאמצאה יש להגדיר תחילה את מהותה של האמצאה.

על פי ההלכה שנפסקה בע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי, [פורסם בנבו], בכל הנוגע להגדרת האמצאה יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול מבלי שלתביעות נודעת עדיפות על פני הפירוט. כדברי הנשיא שמגר (שם, בפסקה 10): "כאשר המחלוקת המשפטית נוגעת למונופול או להיקפו – נקודת המוצא היא כתב התביעות, וכתב הפירוט יכול לשמש ככלי פרשני, ככלי להסרת אי-בהירויות, או ככלי להבהרת מונחים ומשמעויות בלתי מובנות. אין הפירוט יכול לשמש כדי להרחיב את המונופול...לעומת זאת, כאשר הסוגיה שבמחלוקת היא משמעותה של האמצאה או היקפה, אזי יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול, ואין לכתב התביעות עדיפות על פני כתב הפירוט, אם כי כתב התביעות חייב לנבוע מתוך כתב הפירוט ולהתבסס עליו...".

תרומתו של המשיב לפטנט נבחנת על פי הגדרת מהותה של האמצאה והחידוש האמצאתי הטמון בה, ולא על פי היקף המונופולין שמעניק הפטנט.

לאחר ניתוח הפטנט הגיע סגן הרשם למסקנה, כי "לב ליבה של האמצאה" הינו מנגנון המאפשר "הקזת כמות דם מצומצמת והפסקת זרימת הדם אוטומטית לאחר מספר טיפות שהוגדר מראש".

ואולם בית המשפט פסק כי קביעה זו אינה משקפת את האמור במסמכי הפטנט.

עיקרה של האמצאה אינו מנגנון הקזת כמות דם מבוקרת העומד בפני עצמו, כפי שמשתמע מדברי סגן הרשם, כי אם מכשיר המאפשר לחולה לבצע בכוחות עצמו בדיקת דם ואנליזה, אשר הקזת כמות דם מבוקרת אינה אלא אחד ממאפייניו.

אמצאת קומבינציה

האמצאה נושא בקשת הפטנט היא "אמצאת קומבינציה", המשלבת בין אלמנטים שכולם היו ידועים, אשר רק השילוב ביניהם מביא לכדי יצירת אמצאה כשירת פטנט.

ייחודה של אמצאת קומבינציה הוא: "כי ההגנה מוענקת עבור שילובם של שני רכיבים או יותר, כאשר בעצם השילוב מתקבלת אמצאה כשירת פטנט. מאחר שההמצאה נבחנת כשילוב, אין מניעה כי רכיביה השונים יהיו ידועים כשלעצמם או נעדרי צעד אמצאתי בעמדם לבדם" (ע"א 2972/95 יוסף וולף בע"מ נ' דפוס בארי) [פורסם בנבו].

אולם, על מנת שאמצאת קומבינציה תהיה כשירת פטנט עליה למלא פונקציה חדשה אשר לא הייתה קיימת קודם לכן. פונקציה חדשה זו – אשר מהווה את הסיבה למתן הפטנט – היא עיקר האמצאה ומהותה.

האם המשיב ממציא משותף של האמצאה

חוק הפטנטים קובע בסעיף 3 כי "אמצאה כשירת פטנט" היא "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית". בגדר דרישות אלה, על הממציא להציג דרך מעשית ליישומו של הרעיון העומד ביסוד האמצאה (ע"א  296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק, [פורסם בנבו] בפסקה 13).

אולם החוק אינו מגדיר מהי "אמצאה" ומהו מועד התגבשותה ומיהו "ממציא".

שאלת מיהות ה"ממציא" טרם נבחנה בפסיקת בית המשפט העליון. פסיקתם של בתי המשפט המחוזיים דלה וב"כ המערערת לא הפנו אלא למקרה אחד שנדון לפני כ-16 שנים - ה"פ 994/83 רוזנצוויג נ' התעשיה האוירית לישראל [פורסם בנבו] (להלן: עניין רוזנצוויג).

בית המשפט המחוזי בעניין רוזנצוויג פסק (בפסקה 5): "אין די בכך, מצד אחד כדי שהדבר ייחשב לאמצאה, שרעיון נולד במוחו של הממציא, אך מצד שני, די בכך שהוא נותן ביטוי לרעיונו בע"פ או בכתב ומתאר בכך כיצד ייושם רעיונו הלכה למעשה".

על כן, על מנת שהאמצאה תתגבש חייב הממציא להיות מסוגל לתאר אותה ברמת מסוימות ("particularity") המאפשרת לבעל מקצוע להבינה. עמדה זו אומצה בעניין רוזנצוויג תוך שצוין, כי  גם חוק הפטנטים הישראלי אינו דורש שיוכח בנסיונות מעשיים שאכן האמצאה היא אפקטיבית או יעילה (שם, בפסקה 5).

צ’יזם, בספרו: Chisum On Patents, A Treatise On The Law Of Patentability, Validity, And Infringement, LexisNexis Publications (September 2005), p.10-71-10-81), טוען כי:

מועד התגבשותה של האמצאה אינו בעת הגייתו של הרעיון הראשוני, אך גם לא בעת השקתו של המכשיר נשוא האמצאה. מועד ההתגבשות הנו הרגע שבו יכול היה הממציא לתאר את הרעיון במילים או בשרטוט  ולהורות למכונאי ליישמו. יישומו של הרעיון לכלל מכשיר שימושי ויעיל  עדיין יכול לדרוש סבלנות רבה ומיומנויות מכניות ואולי אף סדרה ארוכה של ניסויים, אך בכל אלו אין כדי לגרוע מהעובדה שגיבושה של האמצאה כבר הושלם. אכן, המועד שבו מתגבשת אמצאה הנו באותה נקודת זמן שבה הסתיימה עבודתו של הממציא והחלה עבודתו של המכונאי.

ודוק: תרומתו של של "המכונאי" ליישומה של האמצאה אחרי שזו כבר גובשה יכולה להיות רבת חשיבות, אך אם המכונאי לא תרם לגיבושו של הרעיון האמצאתי (Conception) הוא לא יראה כ"ממציא".

ממציא האמצאה יכול להיעזר בצדדים שלישיים בליטוש והשלמת האמצאה שפיתח, וזאת מבלי שהדבר יקנה להם זכויות של ממציא.

עזרתו של צד שלישי תקנה לו אפוא מעמד של ממציא משותף רק אם סייעה בגיבוש הרעיון האמצאתי.

ומן הכלל אל הפרט

יישומן של אמות המידה בשאלת מיהות ה"ממציא"  על עובדות המקרה שלפנינו מוביל למסקנה, כי המשיב אינו יכול להיחשב כ"ממציא" משותף של האמצאה, שכן הוא לא תרם לגיבוש הרעיון האמצאתי ביסודה.

כפי שכבר הודגש, האמצאה נשוא בקשת הפטנט דנן היא "אמצאת קומבינציה", המשלבת רכיבים שכולם היו ידועים. משעה שאלראי הגה את הרעיון לשלב לכדי מכשיר אחד רכיבים ידועים של דקירה, שאיבה, נטרול שאיבה, אנליזה ושידור התוצאה - והרעיון הועלה על הכתב, בטרם החל המישב את עבודתו במערערת- לא נדרשה פעילות אמצאתית נוספת לשם יישומו, להבדיל מפעילות טכנית - מכנית.

אין כלל ספק, כי פעולותיו דלעיל של המשיב תרמו באופן משמעותי לפיתוחו של המוצר הסופי, אולם לא הובאה ראיה של ממש כי נודע להם ערך המצאתי. אדרבא, בהינתן שמדובר ב"אמצאת קומבינציה" המהווה שילוב של רכיבים שכולם היו ידועים, נראה, כי מדובר בפעולות של "מכונאי". שילובם הפיזי של הרכיבים הידועים לכלל מכשיר אחד אכן דרש סבלנות, מיומנות הנדסית וטכנית וסדרת ניסויים, אך הוא לא הווה חלק מגיבושו של הרעיון האמצאתי.

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור