זכות יוצרים בסלוגן והגנה על רעיון שבמצגת

תא (פ"ת) 7357-09-10 קו האופק מערכות פרסום ותדמית בע"מ נ' עלי שלכת בע"מ (פורסם בנבו)

20 בינואר, 2014,

יונתן דרורי

תביעה שהוגשה על ידי חברת קו האופק מערכות פרסום ותדמית בע"מ כנגד חברת עלי שלכת בע"מ ואלון נתיב. התביעה נדונה בבית משפט השלום בפתח תקווה בפני השופטת שלהבת קמיר-וייס. ביום 22.12.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה לפיצוי התובעת בגין קמפיין שיווקי חלקי, אותו הכינה התובעת עבור הנתבעים. ההתקשרות בסופו של יום לא יצאה לפועל, ונטען כעילה לפיצוי כי הנתבעים עשו שימוש בקמפיין השיווקי שבוצע על ידי התובעת במסגרת פרסומים אותם רכשו ממתחרים עסקיים של התובעת.
נטען כי הפרת זכות היוצרים ועשיית עושר על ידי הנתבעים נעשתה על ידי העתקת עקרונותיו של הקמפיין השיווקי לתוך תשדירי הרדיו שהופקו עבור הנתבעים וכן העתקת ה"סלוגן" פרי יצירתה של התובעת "עלי שלכת – להיפרד בדרך שלך". 
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי הנתבעים יפצו את התובעת בגין הפרת זכות יוצרים במצגת בסך של 35,000 ₪.
בנוסף נפסק כי הנתבעים ישיבו לתובעת את התעשרותם מהשימוש ברעיון שבמצגת (שאינו מוגן בזכויות יוצרים) בסך של 40,000 ₪ - סכום זה נקבע בדרך של אומדן. 
 
בנוסף נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 + מע"מ ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

אין זכות יוצרים ברעיון

סעיף 5 לחוק מונה במפורש רשימה של "יצירות", שעליהן לא תחול זכות יוצרים, כמשמעה בסעיף 4 לחוק:
"זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים:
(1) רעיון;
(2) תהליך ושיטת ביצוע..."
 
הגנת זכות יוצרים, כאמור, אינה חלה ביחס לרעיונות שהם כשלעצמם "חופשיים כאוויר" או ביחס לתהליך ושיטת ביצוע אלא רק על דרך ביטוים, קרי - ההגנה מוענקת אך ורק ביחס לצורת הבעתם.
 
נפסק כי זכות היוצרים הנטענת היא על ביטויים של הרעיונות כפי שבוטאו במצגת וב"סלוגן" שהוצגו לנתבעים בפגישה המסכמת שהתקיימה בדצמבר 2010. לפיכך לא יכולה לחול זכות יוצרים על הקונספט הרעיוני לו טוענת התובעת, ככל שזה לא מצא את ביטויו ב"סלוגן" או במצגת.
 

האם מדובר ביצירה מוגנת 

על פי סעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים 2007, זכות  היוצרים תינתן לחמישה סוגים של יצירות, וזו לשונו:  "יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;"
 
דרישת המקוריות שנקבעה בסעיף 4 לחוק, נעדרה מהחוק הישן ומהפקודה, אך הייתה מצוייה בפסיקה עוד בטרם הוכנסה הדרישה לחוק. 
 
את דרישת המקוריות פרשה ההלכה הפסוקה בהרחבה, כך שאין צורך בחדשנות או באיכות יצירתית ודי לעמידה בדרישה כי היצירה לא הועתקה מאחר.
 
רק יצירה העונה על דרישת המקוריות תהיה מוגנת בעוד שיצירה מועתקת אינה זכאית לאותה הגנה. בבחינת דרישת המקוריות נדרשים אנו לשני מבחנים: יצירתיות והשקעה. 
 
הגדרת אופי היצירות המוגנות הינה הגדרה כוללת ורחבה. לענייננו די בהגדרתן של היצירה הספרותית, הדרמטית, האמנותית והיצירה הקולנועית, כפי שנקבע בסעיף 1 לחוק: 
"'יצירה ספרותית' – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב;
'יצירה דרמטית' – לרבות מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית-מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה;
'יצירה אמנותית' – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית;
'יצירה קולנועית' – לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה שדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית;"
 

האם ה"סלוגן" מהווה יצירה מוגנת

ה"סלוגן" בו מבקשת התובעת לקבל זכות יוצרים הינו "להיפרד בדרך שלך". הנתבעים הציגו שימוש בצמד המילים "בדרך שלך" עובר להתקשרות עם התובעת בפרסומים שונים שנעשו מטעמם.
 
נפסק כי ה"סלוגן" עונה על ההגדרה של יצירה ספרותית בהיותו יצירה המבוטאת בכתב. 
 
באשר לדרישת המקוריות נפסק כי לצורך עמידה בדרישת המקוריות נדרשת התובעת לעמוד בשלושה מבחנים מצטברים: מבחן ההשקעה, מבחן היצירתיות ומבחן המקור.
 
נפסק כי התובעת יצרה את הסלוגן. נפסק כי גיבושו של "סלוגן" יכול להתהוות לאחר שעות מרובות או בהבזק של מחשבה רגעית.
 
נפסק כי ה"סלוגן" שיצרה התובעת "להיפרד בדרך שלך" מקיים את שלושת המבחנים: מבחן המקור בכך שמקורו של ה"סלוגן" בתובעת, מבחן ההשקעה בכך שהתובעת השקיעה ביצירתו ובגיבושו תקופת עבודה ואת מבחן היצירתיות בכך שיש בו חדשנות וייחודיות מספקת כדי להצדיק את ההגנה עליו.
 

האם ה"קמפיין" שבמצגת מהווה יצירה מוגנת

המצגת כוללת הן את הסלוגן והן תסריטים לתשדירי רדיו, לסרטונים, לפרסומים באינטרנט ולפרסום בדיוור ישיר. נפסק כי המצגת כוללת תוצרים סופיים מוגמרים. 
 
המצגת משלבת יצירות בעלות אופי ספרותי, דרמתי, קולנועי ואמנותי במהותן.
 
נפסק כי המצגת, שיצרה התובעת, מקיימת את שלושת המבחנים: מבחן המקור בכך שמקורה של המצגת בתובעת, מבחן ההשקעה בכך שהתובעת השקיעה ביצירת המצגת עבודה משמעותית הגם שהיקפה נותר בשלב זה לא ברור, ואת מבחן היצירתיות מקיימת המצגת בכך שיש בה חדשנות וייחודיות מספקת כדי להצדיק את ההגנה עליה.
 

הבעלות ביצירה

על פי סעיף 33(1) לחוק, יוצר היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה.  זכות זו מקנה לבעליה את  הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, מגוון שימושים פומביים ומסחריים, בהתאם לסעיף 11 לחוק (להלן - הזכות החומרית). זכות היוצרים כוללת גם זכות אישית, אשר לא ניתנת להעברה וזו מוענקת ליוצר היצירה, ולפיה הוא זכאי לכך, ששמו ייקרא על יצירתו וכי לא יוטל פגם ביצירתו, בהתאם לסעיפים 45 ו – 46 לחוק  (להלן - הזכות המוסרית). 
 
 
בסעיף 64(1) לחוק קבועה חזקה לגבי זהות יוצר היצירה כאשר שמו מופיע על גבי היצירה:
"64. החזקות המפורטות להלן יחולו בכל הליך משפטי, אזרחי או פלילי,  שעניינו הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת:
(1) מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור;"
 
על המצגת בה מופיע גם ה"סלוגן" נרשם "מוגש ע"י: קו האופק מערכות פרסום ותדמית בע"מ", כמו כן מופיע הרישום "כל הזכויות שמורות ©"  הכיתוב יוצר את החזקה ביחס לזהות יוצר היצירה ולפיכך אף ביחס לבעל זכות היוצרים בה. חזקה זו לא נסתרה על ידי הנתבעים.
לפיכך נפסק כי התובעת היא בעלת זכות היוצרים במצגת ובכלל זה גם ב"סלוגנים" הכלולים בה "עלי שלכת – להיפרד בדרך שלך" או "עלי שלכת - להיפרד בדרך שלכם".
 

הפרת זכות יוצרים 

לשם הוכחת ההפרה, נדרשת התובעת להוכיח כי לנתבעים הייתה גישה, או הזדמנות לגישה, ליצירות המוגנות, וכן שקיים דמיון מהותי בין היצירות המוגנות ובין יצירות הנתבעים.
 
את תנאי הגישה יש לבחון ביחס לכל נתבע. במקרה דנן המצגת נמסרה לנתבעים ועל כך כלל לא הייתה מחלוקת. המחלוקת נסבה בשאלה האם הנתבעים העבירו את המצגת לידיעת המפרסמים אשר הכינו את התשדירים אשר שודרו בפועל.
 
די בכך שהמצגת הייתה מצויה בידם של הנתבעים כדי לקבוע שהייתה גישה גם למי מטעמם באופן ישיר או עקיף, אף שהתובעת לא הביאה כל ראייה לכך שיוצרי התשדירים אכן נחשפו למצגת, והגישה שלהם למצגת תלמד רק מההזדמנות לגישה והדמיון ככל שימצא.
 
ביחס ל"סלוגן" טענת השימוש המפר הינה כי הנתבעים החליפו את ה"סלוגן" הקודם שלהם "עלי שלכת הבחירה המכובדת" ל"סלוגן" חדש – "עלי שלכת – ללכת בדרך שלך" וכי ה"סלוגן" החדש מהווה העתקה של ה"סלוגן" פרי יצירתה של התובעת – "עלי שלכת – להיפרד בדרך שלך".
 
ביחס למצגת, טענת השימוש המפר התמקדה בתשדירים הרדיו אותם פרסמו הנתבעים ברדיו, לגביהם נטען כי התשדירים המפרים מאמצים את כל המלצות התובעת והאסטרטגיות שפותחו עבור הנתבעת ואשר הוצגו במצגת, וזאת תוך השוואה בין תשדירי הרדיו שהוכנו על ידי התובעת לאלו ששודרו בפועל על ידי הנתבעים.
 
החוק קובע , בסעיף 47 מה היא הפרה של זכות יוצרים:
"47. העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד'."
 
בסעיף 11 לחוק, מפורטות הפעולות ביצירה, לגביהן יש לבעל זכות היוצרים את הזכות הבלעדיות:
"11. זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
(7) השכרה כאמור בסעיף 17 – לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב."
 
סעיף 12 לחוק מגדיר מהי העתקה של יצירה:
"12. העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות 
(1) אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר;
(2) עשיית עותק תלת-ממדי של יצירה דו-ממדית;
(3) עשיית עותק דו-ממדי של יצירה תלת-ממדית;
(4) העתקה ארעית של היצירה."
 
העתקת יצירה היא שאלה שבעובדה ,הצריכה הוכחה לעניין זה וכן לעניין דרך הבדיקה האם עמד התובע בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו. 
בחינה של הפרסומים שנעשו על ידי הנתבעים לאור דברים אלו ולאור ההגדרה של העתקה בחוק, מעלה כי לא נעשתה העתקה מדוייקת אחת לאחת של היצירות המוגנות. 
 
בתשדירים ששודרו לא הופיע ה"סלוגן" "עלי שלכת – להיפרד בדרך שלך", אלא "עלי שלכת בית לוויות – ללכת בדרך שלך", כמו כן לא הופיעו קטעים מועתקים מן המצגת, אך ניכר בחלק מהתשדירים דמיון רב וקריאת התשדירים ששודרו בפועל מותירה בקורא הרגשה כי טבוע בהם החותם העולה מן המצגת.
 
חלק מהתשדירים אשר שודרו בפועל מבוססים באופן ברור על המצגת תוך הוספה ושינוי שיש בהם משום תוספת יצירתית מסויימת. אולם אף בפעולה זו של עשיית יצירה נגזרת יש לבעל זכות היוצרים ביצירה המקורית זכות בלעדית כאמור בסעיף 11(6) לחוק.
 
סעיף 16 לחוק מגדיר מהי עשיית יצירה נגזרת:
"16. עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד."
 
המבחנים להיותה של יצירה נגזרת אסורה הם "מבחן הזיקה המהותית בין היצירות" וכן "מבחן הזיקה הגלויה ליצירת הבסיס"; השאלה היא האם ניתן לזהות ללא כל קושי את יצירת המקור, כולה או חלקה, בתוך היצירה הנגזרת.
בפסק הדין בעניין סייפקום, נקבע מבחן נוסף, כדברי כבוד השופט אליקים רובינשטיין:
"לכל המבחנים הללו אבקש לצרף מבחן נוסף, מבחן השכל הישר, שאמנם עשוי להישמע כללי מדי, שהרי יאמר האומר, השכל הישר טוב שינחנו בכל עניין, ומנגד אין הוא בהכרח שוה לכל נפש בנושאים פרטניים. אך באמרי "השכל הישר" בנידון דידן כוונתי להצטברות הנתונים שבפני בית המשפט, על מכלולם; וכשמדובר ביצירה, גם מראה העיניים ("טוב מראה עיניים מהלך-נפש", קהלת י', ט') הוא כידוע פרמטר משמעותי בדיני הקניין הרוחני, ורוב מלים אך למותר"
 
אין מדובר בהעתקה מושלמת. יש לזכור כי די שהדמיון בין היצירות מספיק לקביעה שהועתק חלק ממשי ומהותי מן היצירה המוגנת, לפי התרשמות מן היצירות בכללותן, ולעניין זה מתאים השימוש במבחן 'השכל הישר' על סמך הצטברות הנתונים, ובמקרה זה לא רק מראה עיניים אלא אף משמע אוזניים.
לפיכך נמצא כי ה"סלוגן" – "עלי שלכת בית לוויות – ללכת בדרך שלך" אינו מהווה פעולה אסורה בזכות היוצרים של התובעת ב"סלוגן" – "עלי שלכת – להיפרד בדרך שלך".
באשר לשידור תשדירי הרדיו נמצא כי ביחס לתשדיר 3, יש כדי להוות פעולה אסורה ביצירה מוגנת, שלתובעת זכויות יוצרים בה. 
 
ההשוואה בין היצירות:
כדי להראות את הזיקה המהותית בין היצירות הביא בית המשפט קטע של "תשדיר רדיו – גבר" מתוך המצגת:
"שלום אני ישראל שומרון. אני כבר לא ילד יש לי משפחה גדולה ואוהבת:
החלטתי, בשביל השקט הנפשי שלי והאהבה הגדולה שיש לי למשפחתי לבחור בעצמי כיצד יראה טקס הפרידה ממני. לכן פניתי אל הצוות המקצועי, המנוסה המנוסה והרגיש של 'עלי שלכת' ויחד אתם תכננתי את מעמד הפרידה שלי ממשפחתי וכל מכרי. כך הייתי רוצה שזה יקרה.
עלי שלכת – להיפרד בדרך שלך. טלפנו עכשיו: XXXXX"
 
ומולו את תשדיר 3 מתוך התשדירים ששודרו בפועל על ידי הנתבעים:
"שלום מדבר אבא שלך, לא, לא, אל תדאג לא קרה שום דבר מיוחד.
הבריאות בסדר, אבל אתה יודע שאני לא אשאר כאן לתמיד אז חשבתי קצת על איך אני רוצה שמעמד הפרידה, ההלוויה שלי תראה, כדי שאתה ואמא תוכלו לעמוד שם ולהרגיש שנפרדנו בדרך שלנו.
עלי שלכת בית לוויות – ללכת בדרך שלך XXXXXX"

הפיצוי בגין ההפרה

התובעת עתרה לפיצויים ללא הוכחת נזק לפי הרף העליון הקבוע בחוק בגין כל הפרה, כאשר כבר מתוך כתב התביעה עולה שאף התובעת ראתה בשידורי התשדירים מסכת אחת של הפרות בהתאם לסעיף 56(ג) לחוק.
 
הכלל המנחה לקביעת פיצויים בגין הפרת זכות חומרית או זכות מוסרית, הוא סעיף 56 לחוק. בהתאם לסעיף 56(א) לחוק, אם הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. בסעיף 56(ב) מונה המחוקק את השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול עת קביעת סכום הפיצוי כאמור: 
"(1)היקף ההפרה; 
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; 
(3) חומרת ההפרה; 
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; 
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; 
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע; 
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; 
(8) תום לבו של הנתבע.            
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת."
 
  • לעניין היקף ההפרה ומשך הזמן בו בוצעה – נפסק כי התובעת צרפה את פריסת התשדירים מחברת יפעת, ממנה ניתן ללמוד כי השידורים כללו בין 36 ל- 39 השמעות בכל אחד מ 4 הימים.
  • לעניין חומרת ההפרה –ההפרה היא בחומרה שאינה ברף העליון וקרובה היא יותר לרף התחתון בחומרתה.
  • לעניין הנזק הממשי שנגרם לתובעת – התובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה כדי להוכיח שנגרם נזק ממשי לתובעת. 
  • לעניין הרווח שצמח לנתבעים בשל ההפרה – לא הובאו נתונים מהם ניתן ללמוד כי הנתבעים הפיקו רווח כלכלי מהפרת זכויות היוצרים של התובעת על פני ביצוע הפרסום דרך התובעת. 
  • לעניין מאפייני פעילותם של הנתבעים – יש לזכור כי במקרה שבפניי הנתבעים הם לקוחות אשר ביקשו לקבל שירותי פרסום. לא הם עצמם יצרו את תשדיר 3 אשר הפר את זכות היוצרים של התובעת, אך למצער הרשו את יצירת התשדיר בצורה בה נעשה והביאו לשידורו.
  • לעניין טיב היחסים שבין הנתבעים לתובעת – כאמור הנתבעים פנו לתובעת כלקוחות המבקשים לקבל את שירותיה. התובעת הכינה את המצגת במטרה שהנתבעת 1 תכנס עמה להתקשרות עסקית ממנה תפיק התובעת רווחים. ניכר מהתנהלות התובעת, כי היא נתנה אמון בנתבעים בשלב הטרום חוזי, פעלה והשקיעה ללא החתמת הנתבעים על התחייבות מצידם ואף מסרה ביד הנתבע 2 את המצגת ללא סייג או החתמה על התחייבות כלשהי.
  • לעניין תום ליבם של הנתבעים – בית המשפט התרשם כי הנתבעים נקלעו לבעיה מול התובעת אשר הציגה קמפיין מוגמר מקיף ובעלות גבוהה, אשר לא היה התגשמות מענה מדוייק להשקפותיו של הנתבע 2 ביחס לדרך הנכונה לשווק את הנתבעת 1, אך חלקים נכבדים מהמצגת כן מצאו חן בעיניו ותובנות שהוסברו לו ואשר הוטמעו במצגת הופנמו על ידו. כך, שכאשר עבר למשרד פרסום אחר, מצא לדאוג לכך שבתשדירים יוגשמו לצד השקפותיו גם התובנות והחלקים שמצאו חן בעיניו מהקמפיין שהוכן על ידי התובעת, כאשר אני מניחה שהכוונה הייתה לעשות מאמץ שהתשדירים יהיו שונים מספיק כדי שלא יהיה ניתן לטעון לגביהם להעתקה, אך זאת לא מתוך תום לב, אלא מתוך הרצון שלא להיגרר לתביעה משפטית. 
 
לאחר שקלול השיקולים השונים נפסק לתובעת פיצוי בגין הפרת זכות היוצרים של התובעת במצגת בסך 35,000 ₪.
 

עשיית עושר ולא במשפט ביחס להפרת הרעיון

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לפצותה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט , תשל"ט- 1979 (להלן- חוק עשיית עושר), בגין התעשרותם שלא כדין כתוצאה מהוזלת עלויותיהם באמצעות פניה למפרסמים מתחרים עת בידיהם אסטרטגיה מגובשת מתוך עבודתה של התובעת.
סעיף 1 לחוק עשיית עושר קובע כי: 
"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. 
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
 
הסעיף מציב שלושה יסודות הדרושים לגיבושה של העילה: 
א. יסוד ההתעשרות. 
ב.  השאלה האם ההתעשרות "באה" לזוכה "על חשבון" המזכה. 
ג.  ההתעשרות של הזוכה על חשבון המזכה היא "שלא על פי זכות שבדין". 
 
עת עומד על הפרק הקונספט הרעיוני אשר גובש לטענת התובעת על ידה במהלך ארבעת החודשים בהם עבדה על הכנת הקמפיין השיווקי לנתבעת 1, ואשר לטענתה נעשה בו שימוש על ידי הנתבעים במסגרת הכנת התשדירים ששודרו בפועל על ידי הנתבעים.
 
הקונספט הרעיוני אינו זוכה להגנת חוק זכות יוצרים, ולפיכך אין חפיפה בין הגנת חוק זכות יוצרים לבין חוק עשיית עושר בעניין זה.
 
הנתבעת עתה שימוש במרכיב מהותי בעיצוב הרעיון מאחורי יצירת התשדירים אשר שודרו בפועל גם אם אינם כוללים את כל אותם האלמנטים עצמם או שאינם עולים לכדי העתקה של דרך הביטוי של אותם רעיונות במצגת.
 
השימוש שעשו הנתבעים באותו קונספט רעיוני הקל עליהם את שיווק הנתבעת 1 ומהווים טובת הנאה בידיהם מעבר לרעיון בלבד, מבחינת הבנה וידע שרכשו ושאותם יוכלו ליישם גם בעתיד וזאת על בסיס העבודה שהשקיעה התובעת.
 

אומדן בגין עשיית עושר

נפסק כי התובעת לא הביאה ראיות לרווח שעשו הנתבעים כתוצאה מהשימוש בקונספט הרעיוני, כמה כסף נחסך להם או מהי בדיוק טובת ההנאה שצמחה להם.
 
נפסק כי במקרים כאלו רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על פי שיקול דעתו, בדרך של אומדן (ראו: פסה"ד בע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 470).
 
בית המשפט שקל את ערכה הכלכלי של טובת ההנאה אשר צמחה לנתבעים ואשר עוד יכולה לצמוח מהעבודה שנעשתה עבורם אצל התובעת, תוך שיקול הרווח אשר נמנע מהתובעת להפיק מעמלה, ומבלי להכליל כאן את החלק השייך לפרק העוסק בזכות היוצרים שהופרה, ומצא לפסוק לתובעת פיצוי בדרך של אומדן בגובה של 40,000 ₪.
 

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור