תג: בקשה לביטול מדגם

26 בינואר, 2016,

0 תגובות

ביטול מדגם בהליך בפני בית המשפט

ביטול מדגם בהליך בפני בית המשפט
תביעה (ותביעה שכנגד) שהוגשה על ידי חברת ס.ה.ל. - אלובין בע"מ כנגד חברת אקסטל בע"מ. התיק נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופטת ר. למלשטריך- לטר. ביום 29.12.2015 ניתן פסק דין בתיק.
 
העובדות: תביעה בה התבקש בית המשפט לקבוע כי הנתבעת מפרה את זכויותיה של התובעת במדגם (מדגם מס' 53151 בעבור פרופיל אלומיניום), ואילו בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת נתבקש ביטול רישום המדגם מטעמים שונים וקביעה כי הוא חסר כל תוקף.
 
תוצאות ההליך: בית המשפט קיבל את התביעה שכנגד (בכל הקשור לביטול המדגם) והורה על ביטול רישום המדגם מס' 53151. בנוסף נפסק כי הנתבעת שכנגד תשא בהוצאות  התובעת שכנגד ובשכר טרחת בא כוחה בסכום כולל של 35,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

הגדרת המדגם

סעיף 2 בפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן "הפקודה")  מגדיר מדגם כדלקמן -
"'מדגם' אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמא או קישוט שמייחדים לכל חפץ על-ידי תהליך או אמצעי תעשייתי אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני".
 
הסיפא של ס' 2 מלמדת כי מנוסחת בסעיף  דרישה נגטיבית,  השוללת את הגנת המדגם מצורה שאינה אלא פונקציונאלית.
 

תנאים לרישום מדגם

סעיף 30 לפקודת הפטנטים והמדגמים, קובע: 
"הגיש אדם בקשה בטופס ובצורה הקבועים, וטוען כי הוא בעליו של כל מדגם חדש או מקורי, שלא נתפרסם קודם לכן בישראל, יכול הרשם לרשום את המדגם על פי חלק זה"
מנוסחו של סעיף 30 עולה, כי שלושה הם התנאים המוקדמים לרישומו של מדגם:
 (1) המבקש הינו הבעלים של המדגם.
(2)המדגם הינו חדש או מקורי.
(3) המדגם לא נתפרסם בישראל קודם להגשת הבקשה. 
בנוסף, לענין מבחני הכשירות לרישומו של מדגם, יש להוסיף לסעיפים אלו  את הדרישות (המופיעות בס' 2 לפקודה) כי המדגם יכלול עיצוב חיצוני הבולט לעין במוצר הסופי, אין מדובר במוצר שעיצובו נגזר מהתכלית שאותה הוא בא למלא (העדר פונקציונליות) וכן את הדרישה שהחפץ מיוצר בסדרות. 
 

מבחן החדשנות או מקוריות במדגם

בדרישה שהמדגם יהיה "חדש או מקורי" הושם הדגש על כך שההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקלוט ואין הגנה לחפץ שצורתו מוכתבת כל כולה על פי תפקידו. הדגש במדגם הוא על משיכת העין, כאשר אין לראות במוצר כמושך את העין אם משיכה זו מופנית להתאמה התפקודית.
 

חידוש פונקציונאלי אינו עונה על דרישת החידוש לרישום מדגם

נפסק כי ברישום מדגם 53151 אין למעשה כל חידוש, למעט החידוש הדרוש לצורך התפקוד הפונקציונלי. אומנם מדובר בפרופיל שבו "האמבטיה" גדולה יותר, באמצעות הארכת צלעות הפרופיל, אך גם אם מהווה הפרופיל פרופיל חדש (במובן NEW ) איננו מהווה חידוש, (במובן RENOVATION). ברישום מדגמים לא נרשמות מידות הצורה, אלא הצורה עצמה. לכן גם לא נרשמות המידות של הצלעות, וניתן לאמר שהצורה הכללית של הפרופיל הינה אותה צורה, למעט הגדלת האמבטיה מטעמים פונקציונליים. 
 
בית המשפט דחה את טענות התובעת כי מדובר בצורך אסתטי כלשהו, שיש בו חידוש. בית המשפט הפנה בעניין זה לעדות מנהל הפיתוח בחברת אלובין , אשר נשאל בחקירתו  מה החידוש שבין פרופיל 10963 לעומת 2222 וציין כי החידוש הוא שמדובר בפרופיל גובה יותר שיכול להתמודד עם עומסי רוח, מים ואויר. זאת, ותו לא. 
 

של מי העין במבחן העין?

בית המשפט קיבל את הגישה של הנתבעת כי "מבחן העין" יתבצע על ידי הצרכן הממוצע או הצרכן הסביר של המוצר. לטענתו, אותו צרכן הוא היצרן, דהיינו הלקוח המקצועי הרוכש את הפרופיל שיבחין כי מדובר בפרופיל חדש.  
ואולם נפסק כי לא יכולה להתקבל טענה כי יצרן, שהוא הלקוח המקצועי, ירכוש את הפרופיל נשוא המדגם  בשל האסתטיות של רוחב הפרופיל.  כידוע, הגנת המדגם נשללת  מחפץ שצורתו מוכתבת כל כולה על פי תפקידו.
 

פונקציונליות במדגם

בע.א 430/67 שרנוע בע"מ נ. תנובה מרכז [פורסם בנבו] (29.1.68) נקבע  כי כאשר הצורה מוכתבת כל כולה על ידי התפקיד שהחפץ אמור למלא, ולא ידועה דרך אחרת היעילה באותה מידה להשגת המטרה הפונקציונלית, לא תקום זכאות לרישום מדגם.
 
נפסק כי לאחר שמיעת הראיות עולה כי "מתיחת האמבטיה" או הארכת זרועות הפרופיל נעשתה אך ורק על מנת לבצע את המטרה התועלתית של עצירת המים והרוח ואפשרות ניקוז טובה. למעשה לא הוכח במהלך שמיעת הראיות  עיצוב אחר אפשרי המשרת את אותה המטרה. 
נפסק כי הגבהת האמבטיה הינה הדרך היחידה להתאים את הפרופיל המקורי לעמוד ברמה E , ולפיכך עיצוב האמבטיה מוכתב בשל אילוץ טכני. 
 

פרסום קודם במדגם

הנתבעת (התובעת שכנגד) טענה כי במהלך חודש יוני 2012 (לפני מועד הגשת המדגם) קבלה הזמנה מלקוח לייצר פרופיל 2222 תוך הגדלת "האמבטיה" על ידי הגדלת הצלעות, שרטטה את הפרופיל כבר ביום 2.8.12. 
נפסק כי אין בעדות יחידה זו כדי ללמד על כך שהיה פרסום קודם של פרופיל הנתבעת (התובעת שכנגד). אין ראיה לכך שהשרטוט הוצא מחוץ למשרדי החברה, או נמסר ללקוח כלשהו, ועיסוק פנימי במסגרת משרדי החברה איננו מהווה פרסום לצורך החוק. 
פרסום מוקדם יכול שיעשה בשתי דרכים מרכזיות : שימוש קודם במדגם הנעשה תוך מכירתו או הצגתו לציבור. או – פרסומים שונים על גבי נייר שהגיעו לידי הציבור (ראו דרורי ואורלנד "דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי" הוצאת פרלשטיין גינוסר, עמ' 165).
לפיכך, נפסק כי התובעת שכנגד לא הוכיחה פרסום קודם שלה לגבי פרופיל מסוג זה שהוא מושא הדיון. 
 

29 בינואר, 2014,

0 תגובות

ספר חדש: דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי

ספר חדש: דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי

יותר מ- 90 שנים עברו מאז שפקודת המדגמים והפטנטים, 1924 נכנסה לתוקף ועד שתזכיר חוק המדגמים, התשע"ג-2013 הונח על שולחן הכנסת. 90 שנים שבהן לא נכתב ולו ספר מקיף אחד אודות דיני המדגמים והעיצוב התעשייתי בישראל. במהלך עשרות שנים חלו תמורות רבות בדיני המדגמים והעיצוב התעשייתי, הנוגעים כמעט בכל היבט של חיינו: החל בעריסות ועגלות ילדים, דרך אריזות חטיפים, בקבוקי משקה וילקוטים, מצעים ופריטי לבוש ואופנה, טלפונים חכמים ומכוניות ועד לארונות קבורה. אלא ששינויים ותמורות אלו ובמיוחד אלו הנובעים מהשימוש הנרחב ברשת האינטרנט והגישה המהירה של כל אדם לכל מקום בכל זמן, לא קיבלו כל מענה בחוק ואף הפסיקה המועטה שניתנה בישראל בדיני המדגמים לא נתנה מזור לכל תחלואי הדין.

זו בדיוק הסיבה שהספר פורס בפני הקורא, יהא שופט היושב בדין, עורך דין המייצג את לקוחותיו בסכסוך הנוגע לעיצוב תעשייתי או המעצב בעצמו המבקש להגן על קניינו הרוחני, את דברי החקיקה והפסיקה של בתי המשפט בישראל ובעולם ומנתח אותם, תוך פירוט האמנות הבינלאומיות העוסקות בדיני הקניין הרוחני בכלל ובדיני המדגמים בפרט ונותן להם הסברים ונימוקים ברורים.

נעם סולברג, שופט בית המשפט העליון, בהקדמה לספר:

"היטיבו כאשר דיבֵּרוּ, המחברים המלומדים, עורכי הדין יותם וירז'נסקי-אורלנד ויונתן דרורי בחיבורם זה, ספר מקיף על רזי דיני המדגמים. מורה-דרך ראשוני וחדשני, סקירה מפורטת של החקיקה, ההלכה הפסוקה, משפט השוואתי, התייחסות להוראות תזכיר חוק המדגמים, התשע"ג-2013 ועוד. תועלת רבה תימצא בספר לפרקליט ולשופט, למרצה ולסטודנט, ליוצר, למוצר ולנוצר. ראויים דיני המדגמים לעיון ולליבון, להלכה ולמעשה, וראויים מחברי הספר להכרת הטוב על עשותם כן."

ד"ר מאיר נועם, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (בדימוס), בהקדמה לספר:

"ברבות שנותיה של מדינת ישראל, תוקנו וחוקקו כל דיני הקניין הרוחני, החל בדיני זכויות היוצרים, דרך דיני סימני המסחר וכלה בדיני הפטנטים. כולם, למעט דיני המדגמים.

דרך המלך בהגנה על עיצוב תעשייתי, בארץ ובעולם, נעשית באמצעות רישום מדגם לגבי העיצוב הרלוונטי. אלא שאותה ההגנה אינה הגנה הרמטית ומוחלטת תמיד ובכל מצב. לרישום המדגם ישנם סייגים והגבלות בחוק, שבאים לאזן בין אינטרס המעצב לקבל הגנה על פרי רוחו ועיצובו לבין אינטרס הציבור לקבל לידיו את הזכות לעשות שימוש בעיצובים ובהשראתם, ללא הדרישה (המעיקה לעתים) של מתן תמורה.

אני מאמין שספר זה יקל על קוראיו בהבנת דיני המדגמים בכלל ובישראל בפרט, ויסייע בידם מצד אחד לפסוק ולייעץ בתחום, ומצד שני להבין את מהותם ואת משמעותם של דיני העיצוב התעשייתי, ואת הדרכים השונות להגן עליו."

לרכישת הספר:
פרלשטיין-גינוסר בע"מ
הוצאה לאור והפצת ספרי משפט                             
                   
טל': 03-5247359 
דוא"ל:  pglawb_k@017.net.il
שעות פתיחה: ימים א' עד ה', 18:00-10:00
רח' אבן גבירול 89 תל-אביב
http://lawbooks.shopy.co.il
 

16 בפברואר, 2012,

1 תגובות

הפרת מדגם בשעוני צלילה

הפרת מדגם בשעוני צלילה

הצדדים לכלל התביעות הם חברת סובקורונו המשווקת ומייצרת שעוני סאב, האחים בר נוי המשווקים ומייצרים שעוני אמבוס, וחנויות שונות ששיוקו את שעוני אמבוס.

המדובר ב 4 תביעות שהוגשו במועדים שונים ואוחדו לדיון אחד:

  1. תביעת "סאב" נגד בר נוי (ת.א. 1673/05) – בגין העתקה של דגם שעוני הבסיס (שלא נרשם כמדגם) והעתקה של רצועת השעון (רשומה כמדגם).
  2. תביעת "סאב" נגד בר נוי והחנויות ששיווקו (ת"א 1954/06) - בגין העתקה של דגם שעון sub diving watch (הרשום כמדגם) והעתקה של רצועת השעון (רשומה כמדגם).
  3. תביעת בר נוי כנגד "סאב" (ת.א. 2605/06) – תביעה לביטול מדגם שעון sub diving watch.
  4. תביעת בר נוי כנגד "סאב" (ה.פ. 317/07) – תביעה לסעד הצהרתי כי שעוני הצלילה החדשים של אמבוס אינם מפרים את זכויות "סאב".

התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 16.2.2012 ניתן פסק הדין מפי כב' השופט יהושע גייפמן. 

סיכום פסק הדין

בית המשפט דחה את תביעת סאב בגין דגם שעוני הבסיס וקיבל את תביעת סאב בגין דגם שעון sub diving watch. בית המשפט דחה את תביעות ברנוי.

ניתן צו מניעה קבוע האוסר על כלל הנתבעים לשווק את השעונים המפרים את זכויות סאב במדגם 38665 על שעון מדגם sub diving watch.

נקבע כי בר נוי ישלמו לסאב פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך 70,000₪.

נפסק כי החנות, תכשיטי אלן אור, תשלם לתובעים פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך 30,000 ₪ ואילו בר נוי יחוייבו להחזיר סכום זה לחנות.

בנוסף נפסק כי בר נוי ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 60,000 ₪.

 

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

העדר העתקה של דגם הבסיס (שלא נרשם כמדגם)

נפסק כי שעוני אמבוס אינם מהווים חיקוי של שעוני דגם הבסיס של סאב ואין חשש שהצרכן הממוצע יטעה לחשוב ששעוני אמבוס הם של סאב. קביעה זו התבססה על ההנמקות הבאות:

  1. לא נרשם מדגם.
  2. המדובר בשוק צפוף.
  3. יש הבדלים עיצוביים רבים.
  4. אין דמיון בחוזי בין הסימן אמבוס לבין הסימן סאב שעל השעונים.
  5. שם המותג אמבוס מצוין בצורה בולטת השולל את החשש להטעייה.

העדר העתקה של הרצועה (שנרשמה כמדגם)

נפסק כי רצועת אמבוס אינה מהווה חיקוי של רצועת סאב. קביעה זו התבססה על ההנמקות הבאות:

  1. יש הבדלים עיצוביים רבים.
  2. שם המותג אמבוס מצוין בצורה בולטת השולל את החשש להטעייה.

פרסום קודם השולל מדגם

התנאים לכשירות רישום מדגם מפורטים בסעיף 30 לפקודת הפטנטים והמדגמים. על מנת שניתן יהיה לרשום מדגם- על המוצר נשוא המדגם להיות חדש או מקורי וכן לעמוד בתנאי של העדר פרסום קודם בישראל. פרסום קודם יכול להוות מדגם קודם או מוצר שפורסם בישראל ע"י שיווק או פרסום בפומבי בדרך אחרת.

ריצ'רד, הבעלים של סאב, הודה בחקירתו הנגדית, שהחל למכור את רצועת השעון בישראל בשנת 2000 – כ- 3 שנים לפני הגשת הבקשה לרישום המדגם על רצועת השעון.

על כן, לאור הוראת סעיף 30 לפקודת הפטנטים המדגמים, ולאחר שהוכח שרצועת השעון שווקה ופורסמה בישראל קודם להגשת הבקשה למדגם – יש להורות על ביטול מדגם 38807.

ביטול מדגם מחמת חוסר חידוש והיעדר מקוריות

בעתירה לביטול מדגם יש להשוות בין שעון המדגם כפי שמופיע בתעודת רישום המדגם לבין חומר שפורסם בפומבי בישראל לפני תאריך הגשת המדגם.

נפסק כי השוואת שעון המדגם לפרסומים שצורפו לכתב התביעה מלמדנו שאין דמיון בין השעונים המבססים עילה לביטול.

בע"א 3406/96 סלע נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ תקדין-עליון 99(1), 590 פסק כב' השופט אילן: "החידוש מציג דרישה לפיה המדגם צריך להראות צורה, דוגמה או קישוט בלתי מוכרים בכלל, ואילו המקוריות מדברת על דרך יישומם של אלמנטים ידועים באופן שונה מן הידוע קודם לכן באותו תחום... בתחומים מסוימים תבוא דרישת החידוש או המקוריות על סיפוקה גם על יסוד שינויים ותוספות קטנים למדי... בתחומים בהם מתרבה מספר המדגמים במהירות – בכל אלו יכולים שינויים מועטים לעלות כדי חידוש".

לעניין המקוריות – נפסק כי דרישת המקוריות התקיימה באופן המצטבר של שילוב הקישוטים המייחדים את סאב.

העתקת מדגם שעון sub diving watch

נפסק כי אמבוס העתיקה את דגם שעון הצלילה [שעון המדגם] של סאב.  התדמית הכוללת וקווי המתאר הצדים את העין מחייבים קביעה שמדובר בחיקוי בולט של המדגם. קביעה זו התבססה על ההנמקות כדלקמן:

  1. ישנם אפשרויות רבות לעיצוב.
  2. שעוני אמבוס עשו שימוש בחוזי הכללי של שעוני סאב.
  3. יש דמיון בולט בין שעוני אמבוס למדגם.
  4. יש העתקה של מאפיינים קישוטיים מצטברים. ולא הובאה ראיה כי מאפיינים אלו קיימים במצטבר בשעון של חברה אחרת.
  5. מנהל המכירות של אמבוס בשיחה מוקלטת הודה כי "כן זה אותו מוצר... זה אותו קונספט פחות או יותר".
  6. הצרכן הסביר עלול לטעות ולחשוב ששעון הצלילה של אמבוס הוא שעון המדגם של סאב.

גניבת עין בשעון

נפסק כי לסאב קמה עילה בעניין שעון המדגם גם בעילה של גניבת עין.

עוולת גניבת עין קבועה בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות. לצורך הוכחת העוולה יש להוכיח: קיומו של מוניטין אצל התובע, ושמכלול התנהגותו של הנתבע עולה כדי יצירת חשש להטעיה בעוד שהנכס שייך או קשור לעוסק האחר.

חשש להטעיה

בית המשפט קבע כי הוכח שקיים חשש סביר כי מעשה אמבוס יגרום לקונה רגיל לחשוב בטעות כי מדובר בטובין המסופקים ע"י סאב, בעוד למעשה מדובר באלה של אמבוס.

המדובר באותו סוג סחורה ושני המוצרים עונים לאותו חתך לקוחות ובנוסף, יש להתחשב גם בזכרונו הבלתי מושלם של הצרכן ובאפשרות כי הוא ייחשף לשני המוצרים כשהם לא מונחים אחד ליד השני.

מוניטין

נפסק כי לסאב קיים מוניטין בשעון. ההוכחה על קיומו של מוניטין נסמכת על ההנמקות כדלקמן:

  1. סאב עשתה שימוש ייחודי וממושך בקו שעוני הצלילה.
  2. הקולקציה של סאב מבוססת על אותם אלמנטים קישוטיים.
  3. סאב מוכרת את שעון המדגם אך ורק ב 13 חנויות הרשת.
  4. יוצרו ושווקו למעלה מ- 21 אלף שעונים.
  5. הוצאות הפרסום של סאב היו מאות אלפי שקלים.
  6. העתקה כאשר אין סיבה פונקציונלית לחיקוי, מלמדת על המוניטין.

פסיקת פיצוי בגין הפרת מדגם וגניבת עין

הפיצוי בחוק עוולות מסחריות הינו פיצוי עונשי – הרתעתי. בגובה הפיצוי יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, במספרן ובמשכן, באשמו של המפר, באופיו ובגודלו של העסק המפר [ראו ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל תקדין עליון 2010(4) 3646].

נפסק כי המדובר בהפרות מתמשכות. נפסק כי בר נוי היו מודעים לשעון המדגם ולקו העיצוב המאפיין את שעוני סאב, לפיכך יש חומרה יתרה בחיקוי הבולט של שעון המדגם שנעשה לאחר פרישתם של בר נוי מחברת סאבכרונו.

נפסק כי יש לחייב את בר נוי לשלם לסאב פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך 70,000 ₪.

פסיקת פיצוי כנגד החנויות שמכרו את השעונים: העדר ידיעה

סעיף 37(1)(ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים מורה: "כל עוד קיימת זכות מדגם... אסור לשום אדם לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי ייחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו...".

סעיף 8 לחוק זכויות יוצרים 1911 מורה: "אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות יוצרים ביצירה והנתבע טוען שלא ידע בדבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה".

נפסק כי משלא הוכח היסוד הנפשי של מודעות הנדרש בסעיף 37(1)(ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים בעניין בעלי החנויות – אין להטיל פיצויים סטטוטוריים על בעלי החנויות, ויש להסתפק בהשארת צו המניעה הזמני, החל גם לגביהם - על כנו.

דין שונה חל על התביעה לחייב בפיצויים סטטוטוריים את חב' תכשיטי אלן. בית המשפט שוכנע שהייתה מודעות של מנהל השיווק של חב' תכשיטי אלן לכך שהם משווקים שעון בעל דמיון בולט לשעון המדגם ובעניין זה הייתה "עצימת עיניים" מצד החברה. על כן נפסק כי חב' תכשיטי אלן תחוייב בגין הפרת המדגם ועוולת גניבת עין,  מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין [מודעות לדמיון הבולט ועצימת עיניים], בתשלום פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק לתובעת בסך 30,000 ₪.

10 בדצמבר, 2009,

0 תגובות

בקשה לביטול מדגם רשום על פרופיל בטון

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ (בקשה לביטול מדגם רשום מס' 39519) -  10.12.2009

תחום: בקשה לביטול מדגם רשום

נושאים: מטרת דיני המדגמים, פרסום קודם, בחינת הפרסום הקודם - מבחן העין, פרסום תחת חובת סודיות, דפי האינטרנט- כפרסום קודם, פרסום קודם באיכות נמוכה, פרסום קודם חלקי

עובדות

מבקשת הביטול הגישה בקשה לביטול מדגם לאבן שפה מתעלת, בעילת  ביטול  לפי סעיף 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים. נטען כי בשל פרסומים קודמים לרישום המדגם שנעשו בישראל (במסגרת ישיבה ובאינטרנט), דין המדגם להתבטל.

נפסק

הבקשה לביטול מתקבלת, הפרסומים שפורסמו בישיבה (שאין בה חובת סודיות) ובאתר האינטרנט של פרופיל בטון טרם לרישום המדגם – מהווים פרסום קודם למדגם ועל כן יש להורות על ביטול רישומו של המדגם.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ ישולמו למבקשת הביטול.

נקודות מרכזיות

מטרת דיני המדגמים

דיני המדגמים במדינת ישראל מבוססים על המשפט האנגלי. דינים אלה הורתם במערכת דיני זכויות היוצרים, אולם במהלך המאה התשע עשרה נדדו דיני המדגמים אל תחום אחר בקניין הרוחני, תחום דיני הפטנטים, תהליך נדידה אשר הושלם בתחילת המאה הקודמת, והתבטא במספר דברי חקיקה כולם, נקראו פקודת הפטנטים והמדגמים, פקודה אשר על אחת מגירסותיה, מבוססת הפקודה החלה בישראל.

מעבר זה של דיני המדגמים אל תחום הפטנטים, הושפע והשפיע על המטרות והתכליות של מערכת דינים זו, כמו גם על עקרונותיה ויסודותיה. בעיקרם של דברים, מטרתם של דיני המדגמים היא בפיתוח אותו תחום הנקרא עיצוב תעשייתי ומניעת קפיאתו על שמריו.

בבסיס דינים אלה קיימת העובדה כי אמצאות טכנולוגיות, כמו גם עיצובים תעשייתיים, מרגע שהגיעו לידיעת הכלל הרי הם נחלתו, וכל העוסקים המתחרים בתחום מסוים רשאים להשתמש בהם. על מנת לעודד ממציאים ומעצבים, לגלות ולהעמיד לרשות הציבור, ובמיוחד לרשות מתחריהם את אמצאותיהם ואת העיצובים שעצבו, הוקמה מערכת של רישום ולפיה תמורת הגילוי מקבל בעל האמצאה או בעל העיצוב מונופול מוגבל בזמן, לפיו תהא לו זכות בלעדית מוחלטת (דהיינו לא רק זכות העתקה), לנצל את האמצאה או העיצוב.

פרסום קודם

תנאי לקבלת ההגנה למדגם, הוא כי לא הייתה לציבור אפשרות להגיע אל העיצוב טרם הוגשה הבקשה לרישום. הרציונאל הוא ברור, הציבור לא ישלם במונופול עבור עיצוב שהיה בנחלת הכלל ממילא.

אין חשיבות למספר האנשים הרואים את המדגם, החשיבות היחידה היא לפוטנציאל הראיה. מדגם שהוחל בשימוש בו, או שנחשף בדרך כלשהי לציבור אינו יכול להירשם וליהנות מהגנת המונופולין.

פרסום פוטנציאלי של המדגם בישראל, די בו כדי לקבוע כי המדגם לא עמד בדרישת החידוש או המקוריות.

בחינת הפרסום הקודם - מבחן העין

משנטענה טענת פרסום קודם, יש לבדוק האם יש בפרסום כדי לקבוע שהמדגם לא היה חדש ביום הגשת הבקשה לרישומו. דהיינו, שאכן השרטוטים המופיעים בפרסומים דומים במהותם ובעיקרם, למדגם הרשום, באופן שישלול ממנו את מרכיב החידוש, הנחוץ לשם רישומו.

מבחן זה הוא כידוע מבחן העין.

הרשם פסק כי המדגם דומה בעיקרו, ובמהותו לשרטוט שהוצג כפרסום קודם. יתר על כן, בהתבוננות מדוקדקת לא מצא הרשם כל הבדל בין בליטות הבטון שבשרטוט לבין אלה שבמדגם, אלה כאלה מורכבים מבליטות של נקודות בטון. לפיכך קבע הרשם כי על פי מבחן העין אין הבדל כלשהו בין השרטוט ובין המדגם באופן בו ניתן היה לקבוע כי המדגם חדש הוא.

פרסום תחת חובת סודיות

פרסום לאדם החייב בחובת סודיות כלפי המפרסם, לאו פרסום הוא. פרסום הוא ביכולת של אדם להגיע למידע ומהבחינה הזו, גם לקוח, אילו היה חב בחובת סודיות הרי המידע שמור עמו. אולם חובת סודיות, מכוח יחסי מזמין קבלן, אינם ממין העניין טרם היות היחסים המקצועיים, ודאי לא שעה שכמה ספקים נועדים עם מזמין אחד, שעה שמן הסתם תהא תחרות ביניהם.

הרשם פסק כי משתתפי הישיבה לא חבו בחובת סודיות ועל כן הפרסום שהיה בישיבת הספקים הוא פרסום קודם.

דפי האינטרנט- כפרסום קודם

כיום, בעידן האינטרנט הנגישות והזמינות שקיימת למידע באמצעות האינטרנט עולה עשרות מונים על אמצעי התקשורת  ה"מסורתיים". מבחינת אמצעי נגישות האינטרנט גובר על כל ספריה ומוסד אחר.

אתר האינטרנט של פרופיל בטון פתוח היה לכל איש מישראל שיכול היה לדלות ממנו את המידע ומשפורסם בו במדגם טרם לרישום, יש לראות בכך פרסום קודם.

פרסום קודם באיכות נמוכה

גם צילום בפרסום שאינו ברור, שעה שהוא מלווה בהסבר מילולי יכול לעלות כדי פרסום מוקדם.

פרסום קודם חלקי

גם פרסום שהוא חלקי ואינו מראה את כל היטלי המדגם, יכול להיחשב כפרסום קודם  היה ובעל מקצוע ממוצע מהתחום יכול  כדי להבין מהפרסום את צורת המדגם ואף ליצרו בהתאם.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור